הלכה ומאגיה שני כרכים

בחיבור זה נבחנים אפיוניהן של התרבויות הקהילתיות שהתכוננו במרוקו דרך בניית מודל אוניברסלי של מערכי האמונות, ההתנהגויות והאמירות המרכיבים כל תרבות אנושית. בחינה זאת נעשית הן למטרות תאורטיות הן כדי להבין ולתאר דרכה את התרבות הדואלית של יהודי מרוקו, המורכבת מתרבות למדנית תורנית מכאן ומתרבות עממית סינקרטית מכאן. התרבות הרבנית טופחה ונוהלה בידי עילית אינטלקטואלית קטנה שהייתה אמונה על לימוד ויישום דיני ההלכה ועקרונותיה בכל רובדי החיים הקהילתיים, והתנהלה בכתב ובעל פה בעברית ובלשון היהודית המקומית. לעומתה התרבות העממית הסינקרטית נגעה ביותר מתשעים אחוזים מבני הקהילות והתנהלה כמעט כולה בעל פה בערבית יהודית או בספרדית יהודית. היא שילבה את קיום ציוויי ההלכה ועיקרי האמונה היהודית עם אמונות בכוחות עליונים מאגיים, כמו השדים ומעשי הכשפים, המנוגדות לכאורה לרוח ההלכה. המחקר מראה שגם התרבות העממית הייתה יצירתית; היא כוננה למשל את טקסי המימונה כמערכת חגיגית נוספת. במחקר משלים החיבור בוחן את התמורות שחלו בתרבות העממית הסינקרטית של יהודי מרוקו בעידן המודרני, ממחצית המאה התשע עשרה עד תום הפרוטקטורט הצרפתי על מרוקו. תמורות אלה כללו התפשטות החינוך המודרני, צמיחת ההשכלה העברית וכינונן של האגודות הציוניות הראשונות לפני הפרוטקטורט עם מודעות חדשה וצמיחתה של זהות חדשה. תחת השלטון הקולוניאלי צמח שגשוג כלכלי יחסי שהתמוטט במלחמת העולם השנייה והתפתחו תמורות חברתיות־תרבותיות של סיגול צורות חיים וצריכה אירופיות, כינון חברה יהודית אזרחית בקהילות המרכזיות, ייסודה של עיתונות בערבית יהודית ובצרפתית ופיתוחו של תיאטרון בערבית יהודית ששניים מן המחזות שהועלו בו, ׳מרדכי ואסתר׳ ו׳שלמה המלך ומלכת שבא׳, מפורשים ומוהדרים כאן בשפתם המקורית ובתרגום עברי.

פרופ׳ אמריטוס יוסף שיטרית לימד באוניברסיטת חיפה בחוג ללשון וספרות צרפתית ובחוג ללשון עברית. מחקריו מתמקדים בפיתוח הסוציו־פרגמטיקה וביישום עקרונותיה ושיטותיה לחקר הלשון, השיח, הטקסט והתרבות. בד בבד הוא גם חוקר את הערבית היהודית של יהודי צפון אפריקה, ובייחוד של יהודי מרוקו, מבניה וביטוייה במורשתן התרבותית של הקהילות השונות. בעבר הוא ערך את הסדרה ׳מקדם ומים׳ שיצאה לאור באוניברסיטת חיפה וניהל את ׳להקת צפון מערב׳ במשך ארבעים שנה. כיום הוא מכין לדפוס תוצאותיהם של מחקרים חדשים בסדרה חדשה: ׳יהדות מרוקו בראי שירתה הערבית־היהודית׳, שתכלול ההדרה ופרשנות של עשרות רבות של שירים היסטוריים וחברתיים, שרובם אינו ידוע למחקר.