תִראו אותי!

במתנ"ס ישן בלב שיכוני יפו מתכנסת אחת לשבוע להקת תיאטרון קהילתי. ערב אחד בשבוע זוהי הבמה שעליה בוראים השחקנים עולמות, מתמודדים עם פחדים, מתגברים על הביישנות, מציגים את כשרונם וחושפים זכרונות אינטימיים.
עמיה ליבליך, שהצטרפה ללהקה לפני שנים אחדות כשחקנית פעילה, ראיינה את חבריה, השחקנים החובבים, ואת במאיות הקבוצה והעלתה על הכתב את סיפורם המרגש. קבוצת אנשים רבגונית זו מגוללת סיפורי חיים מרתקים, מלאי תעוזה וכוח רצון, אמונה וכוחות נפש.
בין הראיונות שזורים פרקים, החושפים בגילוי לב נדיר את מסעה האישי של המחברת ומציגים את עבודתה הדרמתית של הקבוצה. בהומור ובאמפתיה נפרסת לעיני הקורא רקמה ססגונית של חיים, החורגים מהיומיומי וחותרים לרגע ההתגלות.

עמיה ליבליך היא פרופסור לפסיכולוגיה. זהו ספרה העשירי בהוצאת שוקן, אחרי חיילי בדיל על חוף ירושלים, קיבוץ מקום, אביב שנות, חוץ מציפורים, רקמות, דודה למחצה, גלגולו של מקום, סדר נשים, ערק לארוחת בוקר ואל לאה (הקיבוץ המאוחד). ספרה ילדי כפר עציון זכה בפרס בהט לשנת 2006.