אמצע החיים

שֶׁאֲנַחְנוּ –

אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וּפַחַד

זוֹקְפִים קוֹמָתָם וְעוֹלִים

כַּחַרְצִיּוֹת הַמְּשֻׁגָּעוֹת

וּלְשׁוֹנוֹת הַפָּר הַתְּכֵלֶת

בְּאַדְמָתֵנוּ

פַּחַד אֱלֹהִים

ספרו החדש של אבישר הר-שפי הוא מעין יומן מסע. מסע באמצע החיים – ולא רק במרכזו של ציר הזמן, אלא גם במרחב הנפרש בין היומיומי לנשגב, היש והאין, מה שמומש ומה שלא. מנקודת מבט זו נבחנים גם הזוגיות והקשר לאלוהים, קשר הנע בין מרחק וקרבה, התרסה ודבקות.

"יש לנו רגעים אנחנו", כותב הר-שפי באחד משירי הספר. ובשיר אחר: "וּמָה אִם חַיֵּינוּ חוֹמְקִים מִיָּדֵינוּ / הֲלֹא כָּךְ הֵם חַיִּים?". אולם לצד ההכרה בהיותם של החיים בני חלוף, שירי הספר מוסיפים לתאר בקשה ותפילה להאחז בנקודות זמן חמקמקות, על הצדדים הרוחניים והאישיים שבהן. זאת במיוחד ברגעי מפגש עם הנשמה והשכינה, בצלילים ומראות שנגלים בין ערות לשינה, אך גם מתוך רצון לראות ברכה בשגרת החיים וברגעים הפשוטים ביותר שבה: "קְצָת צֵל / וְלוּ קִיקָיוֹן".

למרבה השמחה, הר-שפי אכן מצליח לתפוס רגעים רבים כאלה בשיריו. זאת בתיאורי טבע משכרים, בשפה שיונקת משורשי המיסטיקה היהודית ובשירה שאינה נדרשת להרעים בקולה כדי להישמע.