משלי איסופוס

משלֵי אַיסופוס הביאו לעולם את מסורת המשל שמייצגת את חוכמת העם והרחוב. איסופוס, בן המאה השישית לפנה"ס,מתייחס במשליו למצבי מצוקה או לסכנות שבהם מתנסים בני אדם ובעלי החיים, בעיר, בכפר ובטבע. אצל הומרוס בני האדם דומים לאלים, ואילו איסופוס - שנשבה, נמכר כעבד והתנסה בעוני - מקרב את האנשים לעולם החיות. הוא חיבר את אוצר המשלים הידועים על השועל, העורב, האריה, החמור, על העופות השונים ועל הדגים, על האיכרים, הציידים, הדייגים ובעלי המלאכה. משליו הקצרים, שמטפלים בקשיי החיים בחוכמה ובהומור, זכו לעיבודים ולתרגומים רבים, ובמשך יותר מאלפיים שנה שימשו כחומר למחברי משלים אלמוניים ונודעים, כמו לפונטיין וקרילוב. לצד סיפורי המיתולוגיה, גם הם התחבבו על מבוגרים ועל ילדים, על משכילים ועל פשוטי עם. בחלוף הזמן, מלומדים שערכו את המשלים הוסיפו להם מוסר השכל. לקחים אלה תרמו לשימוש היומיומי והחינוכי ששימר את משלי איסופוס והקנה להם חיי נצח.

תרגומו החדש של אהרן שבתאי למשלי איסופוס צמוד לנוסח התמציתי, הרענן והעממי שבמקור.